גן הסתיו

בהתחדש הסתיו מעל ביתנו
עם רחיפת העב האפורה,
בפרוח החצב בחצרנו
הלב נועל אשנב על הרהוריו.

הנפש מבקשת אל הבית
והיראה אוחזת חדריו,
בערב עם שלהבת השמים
אנחנו נכנסים אל גן הסתיו.

ולמניין שנותינו עוד שנה נוספה
עת ארבע העונות יוצאות במעופה
ונר הנשמה שלי עודו בוער
אולי מחר שוב הרקיע יתבהר.

הנה כל שקמל ישוב לפרוח
וכל אשר כשל שוב לא ימעד
ואלה השוכבים עכשיו בלי נוע
אולי מנוחתם תינון לעד.

אנחנו שחיים על סף הערב
בחלוננו מתייצבים דומם,
בסתיו הזה דרכנו שוב נוהרת
אל עבר הימים אשר אי שם.

ולמניין שנותינו עוד שנה נוספה...

מילים: דודו ברק