בשדה, ביער,
זמר קט ינוע.
נערה בוכה בו
כמיתר קרוע.
כך צועד הזמר,
מתלכד לצמד,
עם כוכב רקיע,
ודמעה ניכלמת.
ציפורים, שנות אלף,
עפו מחניים.
החיים, גם המה,
מסתלקים בינתיים.
"שמא עוד יגיע?..."
הילדה שואלת.
עם פירחי הקיץ -
חרש היא נובלת.
מילים: צבי בן יעקב, לחן: עממי
