באהבתנו

באהבתנו
גוף הפך מקום,
ובזכרוננו
לא תעז לנשום.

מה שלא עשינו,
לילה מתאדה,
מה שלא היינו
הוא עכשיו שדה.

שיכחה ולקט
ופאת עבר,
כי תקוות הטקס
לא תציל דבר.

שיח בוגונוילה,
זמן הופך מקום
בעיני הלילה
יזכר היום,

יזכרו בשקט
בית ומדבר,
כי הטקס
הוא אשר נשאר.

מילים: יהודה עמיחי