איש לא יראה אותי בוכה

כמו לגשש בחשכה,
כמו בית ריק שאין בו אף אורח.
איש לא יגיד פה את שמך,
כי רק בתוך ליבי אתה נוכח.

בין הסדין והשמיכה,
גופי זוכר ולא שוכח.
איש לא יראה אותי בוכה,
כי רק בתוך ליבי אתה נוכח.

געגועים בנשמה,
ולליבי אין שום נחמה.
איש לא יחרוץ משפט עלי,
געגועי סוגרים עלי.

אולי אחלוץ את נעלי,
ועל רצפה קרה אפסע שותקת.
והבגדים כבדים עלי,
והתקרה כמעט אותי חונקת.

אולי אלחץ פני לקיר,
אולי ארגיע את המצח,
איש לא יבין ולא יסביר,
היכן אתה וכמה זמן זה נצח.

געגועים בנשמה...

מילים: רחל שפירא, לחן: מרגלית צנעני