ראש השנה שלך

לראש השנה שלך
היה ריח עמום של שריפה
היו לך סרטים בשיער מסורק
של ילדת סמינר יפה

תמיד אוספים אתכם מחדש
הו כמה יפה השלכת
חיילים מהדקים אנשים בשורות
סופרים בקולות מתכת

ואבא שלך איתך שם
על רצפת העפר במגרש
פרוכת קרועה, השמיים שלו
יתגדל ויתקדש

קצין מדפדף בניירת
נועץ בך עיניים שקופות
קר לך נורא בידיים
אחיך מלביש לך כפפות

ואת אמרת שאת החג הזה
לא תוכלי עוד שנה לעבור
והיית צל מסתתר
מפרפר על קירות הכפור,
הלך וכבה הנר, דעך וכבה הנר
ואת ידעת שאת החג הזה
לא תעברי יותר.

קדימה נשים ימינה
נדחפת לשער ממול
וככה כל ראש השנה את עלית
לקרון האימה הנעול

קורבנות הם תמיד קורבנות
ניצולים נשארים אשמים
וחזן מתורגל ברגש,
שר אל מלא רחמים.

ואת אמרת שאת החג הזה...

מילים: צרויה להב