מושכת

כמו התינוק
קשה לך למחוק
את מה שקלטו עינייך
הדשא יותר ירוק
מצד השמים
הצער יותר עמוק
בין שתי האוזניים

כמה כאב
נוגס לך בלב
אוכל ארוחת ביניים
אומרים לך דברי פרידה
מבין השפתיים
אומרים כמה טוב שבאת
עצמי את עינייך

את מושכת את עצמך מהדממה
את מושכת את עצמך מהדממה
את אוספת את עצמך
מושכת את עצמך
נתלית בכל כוחך
את אוספת את עצמך
מושכת את עצמך
מושכת את עצמך

בין עננים
עפים מלאכים
מראים לך את השוליים
החורף יהיה גשום
בקו השמים
החורף יהיה עצוב
נשכי את שפתיך

את מושכת את עצמך מהדממה...

ים של תופסת ואשליות
ואת מתעקשת לרכב
על ענן המורכב מתמונות
אל עבר שביל החלב
מוסרת כדור למלאך בלבן
שוכחת את עצמך
אולי נשכחת עם הזמן שחלף
אולי איבדת את דרכך?

את מושכת את עצמך מהדממה...

מילים: ברוך פרידלנד, לחן: ברוך פרידלנד