נעימה קלה

כן היא שוב עולה שוב ושוב עולה
ממלאת אותי בשמחה גדולה
מתנגנת לנה בפשטות של המנגינה קלה
שוב מהתחלה כן היא שוב עולה
ורגלי נשאת כמו האיילה
ולשעה קלה העולם נפלא
בנעימה קלה
ושוב התחלה

כשסביב כה אפור
והלב כה כבד
שוב דומה שאין עוד
והעצב כבר צובט
כשנדמה שזה הסוף
שכבר אי אפשר לשאת
אין את מי עוד לאהוב
ואין טעם עוד לצאת
כן היא תמיד אותי מוצאת

כן היא שוב עולה...

ואם האופק קודר
ואין כח עוד לתת
שוב נדמה שיותר
אי אפשר פשוט לשאת
שוב היא אותי תמיד מוצאת.

מילים: שמרית אור