אם ובנה

אתה גדל עכשיו למול עיני
אני רואה שינוי מיום ליום
צומח חיש כאילו אין עוד פנאי
וגם מבט עיניך שוב אינו פתאום כתמול שלשום

אתה דומה עכשיו גם לי גם לו
יושבת מול עצמי מולו
שפתי שלי, הצחוק שלו

אותו הצחוק, כל כך רחוק
כשכל יום את העולם גילינו
אותו הצחוק, כל כך רחוק
כמו שאביך ואני היינו
לפני שבדרכים אינספור טעינו

אתה מתחיל כבר להחליט לבד
אומר לי אמא, די, כמו כולם
חומק כשאני שולחת יד
לגעת שוב בקסם שהיה אי שם, ונעלם

אתה דומה עכשיו גם לי, גם לו
ניצבת מול עצמי מולו
מצחי שלי, ידיו שלו

אותה היד ולב נרעד
כשכל יום את העולם גילינו
אותה היד ולב נרעד
כמו שאביך ואני היינו
לפני שבדרכים אינספור טעינו

שנה ועוד שנה
וככה עד אינספור
אך כל מה שהיה
מתחיל עכשיו לחזור

אני רוצה לבכות וגם לחזור
אתה מחזיר אותי להתחלה
צחוק עיני לא אוכל לראות
את התקווה, את חלומות המשאלה הכי גדולה

אתה דומה עכשיו גם לי, גם לו
כואבת מול עצמי מולו
פניו שלי, עיניו שלו

אותו מבט, אבוד כמעט
כשכל יום את העולם גילינו
אותו מבט, אבוד כמעט
כמו שאביך ואני היינו
לפני שברכים אינספור טעינו

שנה ועוד שנה...

מילים: אהוד מנור