העוקד הנעקד והמזבח

מרחוק זהב קורא לי
מקרוב פלסטיק מקומט
נשגב מושפל, מורם, מוגבל

הוא מעביר את חיין בסתר
אוכל בכעס חולה בכל הגוף
בחושך הוא הגיע
בחושך הוא יילך
ובחושך שמו יכוסה באבן

הצייד והניצוד
העוקד והנעקד
טהקרבן על המזבח
עוצם עיניים
מחזיק שיניים, למאכלת

העולם שלנו בוער
גחלים לוחשות לחישות
כבר בגיל צעיר הבנתתי
את מה שידעתי כל חיי
ההתחלה היא ריק
הסוף חלול

והכל לא התחיל אף פעם
ולא יסתיים לעולם

הטובח והנטבח
העוקד והנעקד
והקרבן על המזבח
בוהה דומם
זרח השמש... והמאכלת

ככלות האש
תשקוט הארץ
תצמיח עשב
עדין ורך
בעיניים שלה
אין שום רוע
הן צלולות
והן אוהבות אותי
וזה כבר נס

מילים: גבריאל בלחסן, לחן: גבריאל בלחסן