אחרי המבול

שביים שניים הם יוצאים
כבו קלו המים
נרגשים ומרוצים
אושר בעיניים.
מתקשים להיפרד
מתקבצים ביחד
פיל כבשה גירף זאב
האחווה פורחת.
עד עכשיו ומעכשיו
התיבה רוחשת
העבר הרע נשטף
מה יפה הקשת.
מהיום בכל שנה
נפגש כולנו
לא נשכח את האימה
שפקדה אותנו .
זה לזה ניתן הכל
אהבה וכח
את זוועות יום האתמול
לא ניתן לשכוח.
עד עכשיו ומעכשיו
התיבה רוחשת
העבר הרע נשטף
מה יפה הקשת
ורק נח מהסס
כבר טעמתי פעם
מפירות עץ החיים
ומפרי הדעת.
אך אם תשאלו אותי
אין תחליף עדיין
לפירות הגפן קרי
לכוסית של יין.
רק היין מחזק
אהבה וכח
הוא נותן לי ומוחק
מה שרע במוח.
ככה נח לעצמו
נאנח בלי הרף
הוא אוסף את משפחתו
זמן לצאת לדרך.
עד עכשיו ומעכשיו
התיבה רוחשת
העבר הרע נשטף
מה יפה הקשת.
על פסגת האררט
התיבה תקועה לה
הלוואי שתשאר
שם מכאן והלאה.

מילים: חוה אלברשטיין, לחן: חוה אלברשטיין