בין שלוש ובין ארבע

בין שלוש ובין ארבע
בוערים פנסים,
אין מקום שנוכל בו
את ראשינו לשים.

רוח לילה נושבת
מצליפה בפנים,
השעה מאוחרת
ואתם עוד קטנים.

בני בליעל היננו
אך למי זה איכפת
בעולם בשבילנו
אין אף אמא אחת.

ילדים שכאלה
צריכים כבר להיות
בין כתלי בית הכלא
או בבית הקברות.

מילים: נתן אלתרמן