רוח

מסתכל על ציפורים, מקנא בהם. רוח
נושבת לי בפנים, את עיני עוצם לנוח
מכל העניינים מחכה לגשם
תשטוף אותי מבפנים, בחוץ הכל זורם.

תסתכל עלי מלמעלה, תראה אותי רץ הלוך ושוב
סהרורי בעולם, אבל לא רוצה לעזוב
אני מחפש את השמש בכל צד ברחוב
לאן שלא הולך ענן מעל ראשי מכסה אותו.

שואל את עצמי אם זה עניין של השקפה
עובד על עצמי תמיד, אומר שזו תקופה
אופטימיות בכוח זו התרופה
אני לא מוצא מנוח וכל יום זה בהחלפה.

קם מוקדם בכוונה כדי להרגיש את הבוקר
פותח חלון ושוב ענן על השמש סוגר
כותב מילה או שתיים, לא חוש אמנות בחיי
שנתיים מחכה להופיע.

הלוואי, די, אני לא מפסיק לילל
כאן בוכה ומתלונן אבל לברוח לא מוכן
מת למצוא את עצמי בכל הבלאגן
ולחזור אל הימים שהייתי ילד קטן.

מסתכל על ציפורים...

אז איך עם כל הכישרון חם בגוף קר בלב
מסתכל על ציפורים מקנא בהן
מסתכל על עצמי בראי אני בהלם
כל מה שסובב אותי זה בורגנות והליכה בתלם.

אני בולם את עצמי, עוצם את עיני,
רושם את הכל, רוחץ את פני,
די, די עם כל ההבל ועבודה בשביל שקל
די עם מכוניות, עשן, כביש וסבל.

די חיים אפורים
אפילו אנשים נשמעים כמו מנגינה חוזרת על החיים
תרים אותי למעלה אני צריך אוויר
אני עובר מאה מדורי גיהנום פה בעיר.

אני מנסה לשיר ואז יוצא לי רק בכי
כל היום מחכה לסוף היום
שאמא תלטף את הלחי
ואז מגיע והיא כבר ישנה
חמש בבוקר לפחות קיבלתי זריחה מתנה.

מסתכל על ציפורים...

כן, תנשבי יותר חזק רוח
קלפי ממני כל פיסה של מתיחות
כי באמת זה כבר קשה להיות מתוח
והקרירות הזאת נותנת לי בריאות.

מילים: קאשי, לחן: קאשי